נוף העיר מאיר
ממולי, ושקט מסביב.
עומד על החומה,
אם נשק בידי,
הזמן עובר לאט.
עומד על החומה,
העיינים מתחילות להיסגר
והגוף נישמט לרצפה.
עומד על החומה,
אור שמש מעיר
אותי משנתי,
מתעורר לקולות ציפורים.
היא עמדה ערומה בדשא,
חזרה אל משהו מהעבר.
מתהלכת מסביב לעץ
נוגעת ומריחה את העץ
ריחות של אז,
זוכרת את חטאיה
וחטאי אדם.
הנחש כבר לא
ניראה באופק
רק נשמע
רשרוש העלים.
יורדת על ברכיה
מבקשת מחילה על
עברה המוכתם.
אור גדול בשמיים
מעניק את המחילה.
לילה יורד
איש עם מעיל
ובידו מזוודה
כאילו מסתיר
דבר משהו
הגשם החל לרדת
הוא ניראה מחכה
למישהו, מסתכל
על זוג שעובר
והם מחובקים
מהצד השני מגיח
בחור חסון לוקח
את המזוודה לוחש
באוזן וממשיך לדרכו
אלה הם דקות מסתוריות.